http://stagemag.co.il מגזין ביקורת ותרבות he-il Boot Print 2005 הנורבגית להענקת פרס נובל לשלום, אזרחי אמריקה
והעולם - במילים אלה קבלתי ב- 10 בדצמבר 2009 את
פרס הנובל לשלום באולם העירייה של אוסלו. בנאום
התודה וההוקרה על קבלת הפרס הזכרתי שבהשוואה
לענקי ההיסטוריה הישגי הם דלים.
בהתייחסותי לנושא של מלחמה ושלום הזכרתי את העובדה
שכולנו עדיין נמצאים במלחמה ואני אחראי לשילוחם של
אלפי בחורים צעירים לארץ רחוקה. אחדים מהם ימיתו,
אחרים ימותו. לפיכך אני מופיע כאן עם תחושה עמוקה בכל
הנוגע למחיר שאנו משלמים בסכסוכים מזוינים, חיכוכים
רוויים סוגיות קשות בכל הקשור ביחס שבין שלום למלחמה,
והמאמצים שלנו שהאחד ישמש חלופה לשני. התייחסתי גם
לתפיסה של "מלחמה צודקת" בהצביעי על כך שמלחמה
מוצדקת כאשר קיימים תנאים מוקדמים מסוימים: אם היא
מתנהלת כאמצעי אחרון, אם הכוח הוא פרופורציונאלי ואם,
ככל שהנסיבות מאפשרות זאת, האוכלוסייה האזרחית לא
נפגעת.
ציינתי כי מה שאני מודע לו הוא שהתמודדות עם אתגרים
אלה תדרוש אותו חזון, עבודה קשה ונחישות של אותם נשים
וגברים אשר פעלו באומץ כה רב לפני עשרות שנים. יידרש
מאיתנו לחשוב על דרכים חדשות אודות מושגים של מלחמה
צודקת והציוויים של שלום צודק. הדגשתי את העובדה
שכראש מדינה שנשבע להגן ולהבטיח את שלום ארצי, אני
עומד מול העולם כפי שהוא, ואינני יכול להתייחס בשוויון נפש
לנוכח האיום שנשקף לעם האמריקני.שכן אל לכם לטעות -
הרשע קיים בעולם. תנועה לא אלימה לא יכלה לעצור את
חיילות היטלר. שיחות לא יכולות לשכנע את מנהיגי אל
קעידה להניח את נשקם. אם נאמר שכוח הוא לעתים דרוש,
אין בכך נימה צינית. זאת הכרה בהיסטוריה, בהעדר שלמות
של האדם ומגבלות ההיגיון. העליתי נקודה זאת משום
שבארצות רבות קיימת גישה אמביוולנטית ביחס לפעולה
צבאית כיום, בלא קשר לסיבות של אותה פעולה. לעתים
מצטרפת לכך החשדנות המשתקפת לגבי אמריקה, מעצמת
העל של העולם. אלה היו מילותיי בדיוק.
בהתייחסות לעניין של מלחמה ושלום אמרתי שחלק מן
המשימה היא לפשר בין שתי גישות סותרות אלה. איזו
מלחמה לעתים נחוצה כביטוי, במישור מסוים של רגשות
אנוש. עלינו לכוון את המאמצים להגשים את האתגר שהציב
הנשיא קנדי בקובעו: הבה נתמקד בשלום מציאותי יותר בר
השגה, שלום שמבוסס לא על מהפכת פתע של טבע אדם
אלא על אבולוציה הדרגתית במוסדות שלו. ...המשך ]]> http://stagemag.co.il/Articles/1028 http://stagemag.co.il/Articles/1028 צבי גיל אקטואליה Sat, 20 Feb 2010 12:24:45 +0200 הסקייפופוני?) עם בני ברונר המתגורר בהולנד, כאשר
ראיתי כמה הוא מחובר ואכפת לו מהמתרחש בישראל,
לא יכולתי שלא לשאול למה הוא בעצם הוא פועל משם.
השאלה לא נשאלה בקנטרנות. פשוט היה נראה לי
שהוא מחובר הרבה יותר ושאכפת לו הרבה יותר – מה
שבא לביטוי גם ביצירתו - מהרבה ישראלים המתגוררים
כאן.
ואולי בעצם המבט מבחוץ הוא מה שמאפשר זאת. אולי
גם מקל על האכפתיות למול קהות החושים שרובנו
שקענו בה, ואף מאפשר לעסוק בפוליטי, נושא שהרבה
יוצרים מקומיים מהססים להיכנס אליו.
בני עצמו ניסח זאת ואמר שהחיים באירופה, תקופה
קצרה בלונדון ומאז באמסטרדם, בערך מאמצע שנות
ה-80. חידדו את המבט שלו, עזרו לו להתפקס.
בני: "המבט מבחוץ מאפשר התמקדות. המון רעשי רקע
נעלמו כך שאפשר להסתכל ל"מציאות בעיניים". זהו
ריחוק מנטלי ולא ניתוק רגשי - שמאפשר ראייה בהירה."
בני, יליד 1954, נולד ברומניה והיגר לישראל עם משפחתו
בגיל 5. הוא גדל בבאר שבע, ולאחר שירותו הצבאי הלך
ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב שם סיים בשנת 82'.
לאירופה היגר באמצע שנות ה-80. לדבריו הוא לא תכנן
להגר או לעזוב לתמיד, ונראה שגם לא עשה זאת "עד
הסוף": הוא מגיע מספר פעמים בשנה לישראל ורוב
סרטיו עוסקים במתרחש כאן.
המעבר לאירופה קרה בגלל שיקולים מקצועיים. הוא
הרגיש מחנק - תקוע מקצועית ושדברים לא ישתנו - אין
לאן ללכת.
כשהגיע לאנגליה עבד בהפקות שונות בתפקידים שונים,
הפקות קטנות מקומיות. שם נתקל לראשונה בעבודה
מקצועית אמיתית. הוא אמנם עבד גם בישראל לפני כן,
בין השאר באולפני הרצליה, אך התחושה הייתה
שבישראל אלתרו ובלונדון עבדו בצורה מאורגנת.
בנוסף באותה תקופה חוקי ההגירה אל אירופה היו פחות
נוקשים, ישראלים שרצו להגר הגרו בעיקר אל ארה"ב.
היו לו חברים באירופה ובאותו זמן נפתח ערוץ 4 הבריטי.
בני תכנן לשהות שנתיים בלונדון ולהתנסות בעשיית
קולנוע "מקצועית" בחו"ל.
למרבה הצער נחת בלונדון בתקופה שלאחר מלחמת
פולקלנד בניצוחה של מרגרט תאצ'ר. "זו הייתה תקופה
מאד מפחידה ונתקלנו בשנאה עזה של האנגלים
לארגנטינאיים. תאצ'ר ניסתה להראות כמה אנגליה
חזקה".
חצי שנה לאחר מכן קיבל טלפון מאחיו שביקר בהולנד
שהזמינו להופעה של מיילס דייויס במסגרת פסטיבל ג'ז נודע:
ה-north sea jazz festival הגיע, התאהב - ונשאר.
אמסטרדם הייתה עיר קטנה יותר וחביבה יותר. ניתן היה
לתפקד בה בקלות. יותר פתוחה. הוא החליט לנסות את
מזלו שם ומהר מאד מצא עבודה כעורך בערוץ מקומי –
שאיננו קיים יותר – שהיה ניסיון ראשון ליצור ערוץ טלוויזיה
כלל אירופאי.
בהמשך התחיל לעשות את סרטיו שלו. העשייה הייתה
פשוטה יותר, יוזמים פרויקט, ניגשים אתו לערוצים, מקבלים
מימון ועושים את הסרט.
בני: "קשה לי לתאר שבסוף שנות ה-80, תחילת שנות
ה-90 הייתי יכול לעשות בישראל את הסרטים שעשיתי
באירופה."
קשה לדעת, מכיוון שגם בשנים אלו נעשו סרטים פוליטיים
משמעותיים בישראל, אך אין ספק שחלק מסרטיו היו
מהראשונים לגעת בנושאים קונטרוברסלים בישראל. כמו
ב"הנכבה :הקטסטרופה הפלשתינאית 1948", שהתבסס
על ספרו של ההיסטוריון בני מוריס: "לידתה של בעיית
הפליטים הפלשתינאים 1947 – 1949." שהיה הראשון
לעסוק בבעיה זאת, או :"המליון השביעי – הישראלים
והשואה" שהראה את הבעייתיות ביחס של הישראלים
עצמם בקבלת ניצולי השואה. בעקבות ספרו של תום
שגב ובהשתתפותו (שעוסק במרכזיותה של השואה
בתרבות, פוליטיקה, והזהות הישראלית. ...המשך ]]> http://stagemag.co.il/Articles/1027 http://stagemag.co.il/Articles/1027 שמוליק נפרסטק קולנוע Fri, 19 Feb 2010 20:34:22 +0200 לא מסוגלת להחזיק מעמד במשך כל הקדנציה. אין הפרדת
רשויות אמיתית בין הרשות המחוקקת למבצעת. הציבור מאבד
אמון בנבחריו ונשאר בלי מוטיבציה להצביע. הממשלות
הופכות לעצומות ובזבזניות מרגע לרגע וכולן נבנות כתוצאה
מהסכמים קואליציוניים ולא בגלל כישרון. חוקים דרקוניים
עוברים כמחטפים ועוד. לא פלא, לכן, שכמעט כל מפלגה
מבטיחה לנו לשנות את שיטת הבחירות. אבל לרוע המזל, אף
אחת מהן לא מציגה תוכנית של ממש. אי לכך, אני מציע
שיטת בחירות וממשל חלופית, שעוסקת בעיקר ברשות
המחוקקת, הרשות המבצעת והיחסים ביניהן, ולא מתייחסת
לרשות השופטת. יש פה השפעות מסוימות משיטות שונות
מרחבי העולם, אך לא הייתה פה שיטה מסוימת אחריה
ניסיתי להתחקות, ואני מאמין שיש פה גם דבר אחד או שניים
יצירתיים שטרם נוסו במקומות אחרים. בבקשה: ...המשך ]]> http://stagemag.co.il/Articles/1025 http://stagemag.co.il/Articles/1025 אוריה בר-מאיר בחירות Mon, 11 Jan 2010 23:00:23 +0200